החיים רק התחילו

23
נובמבר
2016
ע"י Tovi

בס"ד
 

 
42

החיים רק התחילו

זה מתחיל בהורות,
ומחמיר עם השנים,
התחושה ש"בשבילנו המבוגרים כבר מאוחר מידי…"
עד לא מזמן רווחה התפיסה
שאבחון הוא עניין לילדים, וסטודנטים.
לא היה שיח על כלים ויכולת
ליצירת שינוי אמיתי ובר קיימא –
בגילאים הבוגרים יותר, שלא לדבר על הגיל השלישי.
האם יתכן שבעוד תוחלת החיים הממוצעת היא 82 שנה,
הטיפול והעזרה המוצעת מתמקדים ב25 השנים הראשונות בלבד?
ומה קורה לADHD האם הוא נעלם?
מחמיר?
או אולי רק מתחיל?

 

 

החיים רק התחילו
דבר המאמנת:

סביב גיל 35 מתחיל תהליך התבגרות מינורי, שמגיע לשיאו באזור גיל 50. כתוצאה מתהליכים ושינויים

פיזיולוגיים אצל נשים וגברים בגילאים אלו, ניתן לראות תסמינים שמאפיינים ADHD .

אנשים בשלב זה בחייהם יחוו פתאום מצבי רוח משתנים, רגזנות, חולשה, חוסר בהירות מחשבתית, זכרון

מתעתע ולא עיקבי – תחושה שמילים עומדות על קצה הלשון ובורחות ועוד.

יש מקרים בהם מבוגרים ללא ADHD עלולים לחוות נפילה של ממש ביכולת התפקוד, ואובדן הבטחון ביכולת

הביצוע שלהם – כאשר השלמת משימות שנעשו על ידם בעבר בקלות, הופכת למסורבלת.

לעומתם, מבוגרים בעלי ADHD, שתמיד חוו תופעות כאלו באופן מוקצן עדיין הם בעלי שני יתרונות יחסיים

בנקודת הזמן הזו, כאלו המאפשרים נחיתה רכה יותר.

א. הם חווים את התופעות הנ"ל כהחמרה לחוויה שמלווה אותם מזה שנים. לפיכך, התסכול מקשיים בתפקוד

והתנהלות מוכרים להם.

ב. במהלך השנים בנו לעצמם האנשים האלו מנגנוני פיצוי והתמודדות שכעת תהיה להם משמעות חזקה מתמיד.

אחוז גבוה מהאנשים בשכבת הגיל הזו, מעולם לא אובחנו, וכתוצאה מכך לא טופלו. נסיון החיים, חוסר המודעות

וההרגל, גרמו להם להאמין שזו הגרסה הכי טובה של החיים שלהם. בתקופה הזו עומדות בפניהם התמודדויות

חדשות, וקשיים. אך במקביל ישנו ניסיון החיים העשיר, הילדים שעוזבים את הבית ומאפשרים כר נרחב יותר

לפעולה והתנסויות חדשות. האם אפשר ונכון יהיה לתת לדפוסים ישנים שמקצינים, ולקשיים חדשים להוות

מחסום לעשייה והתקדמות בחלק כה משמעותי בחיים?!

 

 

מה עושים?

ראשית חשוב מאוד לדעת, אין גיל מאוחר מידי לאבחון. מובן שאבחון למבוגרים יתבסס על מאפיינים קליניים

ואיסוף נתונים רלוונטיים מההיסטוריה של האדם. טיפול תרופתי יעיל יאפשר תפקוד אפקטיבי יותר, ונקודת

מוצא טובה יותר ליצירת שינוי. (למבוגרים שטופלו תרופתית בעבר מומלץ לשקול מחדש את המינון עם הרופא המטפל).

כאן מגיע מקומו של האימון. בגיל מבוגר יש משנה משמעות לתהליך האימוני, לצורך העמדת מבנים, הרגלים

ורוטינות שיקלו וימנפו את היומיום. לא מאוחר וחשוב, לאזן את תפיסת המציאות, שיש לה השפעה מכרעת גם

על תהליך ההזדקנות המאוחר יותר.

 

 

טיפה מהמקורות:
מובא במשנה, סוף מסכת קנים.:"זקני חכמים כל שהם מזקינים דעתם מתיישבת עליהם וזקני עמי הארץ כל מה שמזקינים דעתם משתבשת עליהם" המשמעות היא שהתופעות המלוות את הזקנה תלויות בהתנהגות האדם במהלך חייו.
הזקנה ברכה היא. אך לעתים, חלילה, קללה היא. הכל תלוי במעשה האדם בימי חייו – בחכמה שקנה, במעשים טובים שעשה, בהליכות חייו, וכן גם בהמשך פעילותו בימי הזקנה – שיהא מביא בחייו תועלת לו ולעולם. אם איש תורה הוא – שיעסוק בתורה. איש חכמה, מדע ודעת – שימשיך ביצירתו, איש עבודה וחקלאות – שימשיך בעבודתו לפי כוחותי

 

 

 

קשב ואימון לוגו

 

נשמח לתגובות, שאלות והערות על כל הכתוב לעיל.

לתיאום מפגש אימון אישי, ואימון הורים לADHD הפרעות קשב ריכוז, והתנהגות.

ירושלים – אילת ווגבריט 052-765-7567

חיפה והצפון – אביגיל פורטנוי 050-415-5811

kesheveimun@gmail.com

תגובה אחת

  1. bn 3 בדצמבר 2016 20:04

    הו, סופסוף כותבים גם לגיל שלנו 🙂
    תודה על הכתבה החשובה והמעניינת!!

פרסמי תגובה