ויטמינים לשיפור השלמות:)

15
מרץ
2016
קשב ואימון
ע"י Tovi

קשב ואימון לוגו

ויטמינים לשיפור השלמות:)

היא מושלמת!! ידעתי מייד כשהיא נולדה.
יפיפיה, ואצילית, חכמה ומוסרית,
נעימה יצרתית ומצחיקה ורצינית.
והיה מי שזילזל ביכולותיה של המלאכית,
טוב יש אנשים שמתקשים לפרגן
לא פשוט להיות גננת לילדה כה עוצמתית
אז במקום להעצים, הן ניסו "לעדן…"
ואני.. אני נלחמתי עליה כמו אריה,
שאף אחד פה לא יוריד לילדה את הבטחון!!
וכל מאבחן בבקשה… יראה שזה נכון.
אז היא קמה בכיתה נו נו נו ומה הפלא,
לגאונית שכמותה? תרגילים כאלה?
אז היא לוקחת תרופו…ששש ויטמינים!!
בשביל מה לדבר, זה ישפר את הגנים?
מה שלא מדברים עליו, מאבד מהעוצמה,
עם הזמן היא תשתכנע שהיא באמת חכמה

מה בין העלאת הבטחון לפגיעה באמון?
דבר המאמנת.

הפעם נדבר בעקרונות. (ההתיחסות היא כלפי הפרעת קשב אך רלוונטית באותה מידה כלפי כל הפרעה ו – או קושי שהוא).

הפתיח כמו תמיד כתוב בהקצנה וקצת בהומור ברוח הימים.

כהורים, יש בנו רצון עמוק ליישר לילדינו את החיים, למנוע מהם קשיים ולחסוך בהתמודדויות.

כדי לבנות להם עולם נקי יותר וחלק ממהמורות, אנו נוטים לפעמים לשנות מעט מהאמת או לייפות אותה. (אם בכל תחומי החיים

ואם בחלק מהם).

כך יכול ילד עם IQ ממוצע להפוך לגאון, ריטלין הוא בכלל ויטמין, (תחום אחר לחלוטין: והאזעקה היא חצוצרה מהמסיבה של

השכנים….) יש אשליה שברגע שהילד לא ידע, הבטחון העצמי שלו יעלה.

מין מחשבה ש"אם לא נאמר לו שיש לו דסלקציה אולי הוא לא ישים לב שקשה לו לקרא…"

במציאות קורה תהליך הפוך. במקום לעלות, הערך העצמי צונח. וילדים כאלה חושבים על עצמם מחשבות איומות מחמירות בהרבה

מהאמת (לא מזמן שמענו ציטוט של ילד כבן 9 על רקע כזה ממש – שתהה בקול האם יתכן שהוא חולה ולא אומרים לו?!)

חמור מכך, במקום להגן על הילד הופכים ההורים להיות סיבה לחוסר אמון מול עולם המבוגרים. כי "אם אני כזה גאון למה הציונים

שלי כל כך נמוכים? ולמה אף אחד לא חבר שלי? ולמה אמא כועסת עלי כל היום?" (הם אמרו שהוא בסדר גמור. אפילו יותר

מאחרים…) הילד אם נרצה או לא, במקדם או במאוחר יבין וידע את האמת.

מה מפחיד יותר עבור ילד – הקושי עצמו? או העובדה שאפילו מבוגרים ממנו לא ידעו איך להתמודד מולה? מה זה אומר עליו?

כמה זה באמת נורא? האם הוא אשם?

האם זה לא מעצים ללא פורפורציה את משמעות הקושי, ההפרעה, התכונה או מה שזה לא יהיה?

מה עושים?

מדברים. מדברים על הקשיים בצורה פתוחה ומכבדת. לא מתעלמים.

ילד שיש לו קושי, ילד שלוקח ריטלין, תרופה אחרת, או נזקק לעזרה – צריך להבין למה. ההתמודדות של כל אדם בעולם תהיה

אפקטיבית יותר אם ידע מהם הכלים שעומדים לרשותו ובאילו תחומי חיים נכון לו להיעזר באדם אחר ו/או אסטרטגיה מסוימת.

מובן שאין הכוונה להדגיש כל הזמן ולשים במרכז את נקודות הקושי, אבל כן – להתמודד מולן. ולא לברוח.

השיח האמיתי הזה, הוא ארגז כלים לילד. העקרון הוא להסיט את האנרגיות מיצירת מציאות מושלמת, בלתי מציאותית. לעמידה

מול המציאות, ועזרה במציאת דרכי התמודדות שמותאמות לנקודות החוזק והחולשה של הילד, באופן כזה שתושקע אנרגיה

במקומות הנכונים. רק כך נהווה לילדינו גב אמיתי ומקור לבטחון להתמודדויות בהווה ובעתיד.

פינת הטיפים. קשב ואימון. פוסט 15

 

משפט מחץ-פוסט 15

 

פוסט 15-שונות

2 תגובות

  1. malkaf 17 במרץ 2016 10:09

    שה' לא ינסה אותנו בנסיונות שך ילדים עם קשיים ונסיונות אחרות חלילה.
    ברור שחייבים להיות כל הזמן עם היד על הדופק, וכן חשוב שהילד ידע את המצב שהוא נמצא בו, כי ידיעת הבעיה היא חצי פתרון. וזה נכון גם אצל ילדים!
    אז שיהיה לכולנו בהצלחה בגידול הילדים,
    תודה.

  2. bn 15 במרץ 2016 23:34

    כמה חשוב,
    כמה נכון!!

פרסמי תגובה