לא נזהרים? ציירו את זה עם חנה אפשטיין. [ל"ג בעומר]

08
מאי
2017
ע"י Tovi

בס"ד 

 

ל"ג בעומר ממשמש ובא, ואיתו את גם קצת מודאגת….. איסוף הקרשים. חציית הכבישים עם "המטען",

הצבת המדורה. האש המתגברת משניה לשניה- וילדיך סביבה. הרבה דפיקות לב. משפט האמהות

"אני צריכה עיניים גם מאחור" רק ממחיש את המתח התמידי ואת הדאגה לביטחון הקטנים, שבדרך

כלל לא רואים את הסכנה, לא מודעים לה, לא נזהרים. כשאנחנו נבהלים וצועקים "תזהר" הילד קופא

פתאום, זה לא שהוא הבין את הסכנה. הוא פשוט קפא. בפעם הבאה……… חלילה….. זאת משום שאין

לו הכלים להיות מודע למצבי סכנה. הוא לא הפנים מה הסכנה פה, ומה לעשות כדי שלא נפגע ממנה.

תפקידינו לבנות לילד כישורי חיים, שאחד מהם הוא: כישורי זהירות.

איך נבנה כישורי זהירות? איך נלמד את הילד להיות מודע למצבי סכנה? החושים הם המתווכים

הטובים ביותר ללמידה. עזבו את המילים לשעה קלה, לכו על תהליך חוויתי- חושי – רגשי. ציירו את זה!

ותראו שהיכן שנגמרות המילים – האומנות מנצחת!!!

לקראת ל"ג בעומר, והדלקת המדורות, אני מציעה לכם שעת יצירה נעימה ורגועה עם הילדים שבה הם

יוכלו להפנים, לחוש ולהרגיש את משמעות הסכנה.

במקום לומר: "יוסי תזהר!", "אסתי אל תתקרבי לאש!" ציירו את זה . במקום מילים מילים מילים –

שנעלמות למול הרפתקאות, קחו ניירות וצבעים. אנחנו כאילו "סתם" מציירים, אבל למעשה לומדים

בדרך הטובה ביתר להיות מודעים לסכנות. כי "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים"

 

איך עושים את זה?

החומרים זמינים בכל בית: גליון נייר בגודל A3. נייר גדול מאפשר את התפשטות המדורה. צבעי פנדה,

גואש, גואש זרחני, צבע אצבעות [מה שיש בבית, חשוב צבע נוזלי שנמרח ללא שליטה, להרגיש את

האש המתפשטת]

ניירות בצבעי האש. פלסטלינה לקרשים, לדמויות ל"אבני זהירות"

התהליך מאד פשוט וקל:

 

1.צביעת הרקע

ניקח דף ציור, עדיף בריסטול, ונחלק אותו בקו אופקי. לפעמים כדאי שאנו, המבוגרים נעשה זאת לילד,

זה סולל עבורו את הדרך.

צובעים במריחה קלה בפנדה, שמיים בשחור ללילה, ואדמה בחום.

 

2. בונים את המדורה

נצייר קרשים בצבע חזק שיבלוט על הרקע, אפשר למרוח או לעצב קרשים מפלסטלינה.

 

3. אבני זהירות!!!!!!!!

ניתן תשומת לב מיוחדת ליצירת האבנים מסביב למדורה, ניתן להכין אותם מפנדה, מפלסטלינה(כמו

בציורו של מוטי, ציור מס' 3)

אפשר גם מנייר קריפון מקומט שיוצר נפח. או אפילו מדבקות קטנות עגולות שמייצגות את האבני

הזהירות מסביב למדורה.

 

ציור 1-ציורו של דובי בן ה11

 

4. דמויות ותוספות

מציירים דמויות מסביב מחוץ לאבני הזהירות. (שימו לב לדמויות ביצירה של חדווי, מס' 2)

ניתן להוסיף כוכבים בצבע צהוב חזק. (זה בסדר שהצהוב מתקבל קצת עכור בגלל הרקע הלילי)

אפשר לעודד את הילדים לצייר דמויות מסביבתם הקרובה, נוכל גם להציע להם לצייר את עצמם

משתלבים ב'חגיגה', ודרך כך ללמוד הרבה היכן הם ממקמים את עצמם בסביבה החברתית הקרובה:

קטנים בצד? מרכזיים ומארגני החבורה? צמודים למבוגרים דווקא? תנו להם לספר על מה שהם ציירו..

חייבים לסייג זאת שלעיתים ילד מצייר מסיבות טכניות בצורה מסוימת, ולא תמיד נוכל להסיק מכך

מסקנות. (הקדשנו בעבר פרק, לנושא פיתוח מיומנויות חברתיות)

 

ציור 2- ציורה של חדווי בת 7

 

5."מדליקים" את המדורה

הזדמנות לילד שלא משתתף בחגיגה השכונתית…הילד מצייר מדורה פרטית. צובע במכחול להבות לכל

הכיוונים ונהנה מהחוויה, כאילו מדליק באמת מדורה.

נקרע ניירות צבעוניים בצבעים מתאימים ללהבות בצורות שונות ובגדלים מגוונים. כמובן ניתן להשתמש

בחומרים נפסדים כמו- אריזות וקרטונים שונים (שימו לב ביצירה של דובי, מס' 1- להבות מאריזות של

חטיפים) ללהבות אין צורה מוגדרת. כך שכל "קריעה" בכל צורה מתאימה ליצירה..

אני ממליצה דוקא על קריעה ולא גזירה, מה שיפתח את התנועתיות של שתי הידיים, ואת היצירתיות..

ילדים אמנם נוטים להעדיף גזירה כי זה נראה להם יותר "מדויק" כדאי לזרום איתם, ובלבד שלא נאבד

את החוויה.

נוכל להוסיף צבע גואש זרחני או רגיל, כשלצבע זרחני יש יתרון בכך שיש לו ריח מיוחד, מה שמשלב לנו

בחוויה גם את חוש הריח.

נחוש ביד, תוך כדי הצביעה עם המכחול, את חוסר השליטה על האש. ניתן לילד לשחק עם המכחול,

לצבוע את המדורה בכמה צבעים זה על זה וליצור תחושה של אי סדר, צבעוני ושמח במיוחד.

 

הצעה לאפשרות נוספת, מאתגרת, ומושקעת יותר היא ליצור מדורה בתלת מימד. מגליל נייר טואלט

למשל- נוכל לקרוע לצורת להבות מהחלק העליון ולהדביק על בריסטול, את האבנים מסביב ליצור

מאבני חצץ אמתיות.

 

ציור 3- ציורו של מוטי בן 9

 

לילדים לקויי ראיה: לוותר על הצבע השחור לשמיים. כך שיהיה יותר קל לעצב את המדורה ולצייר

כוכבים. (כמו ביצירה מס' 1)

אפשר לוותר גם על האדמה, אם הילד אינו דורש זאת.

 

לילדי C.P. ויכולת מוטורית חלשה: נציע ליצור כוכבים בצורה מיוחדת:

להניח כדורון פלסטלינה צהוב על השמיים [בגודל גרעין רימון] ועם האצבע למשוך 5 קרניים

מהכדורון. עשו זאת עם הילד, החוויה מדהימה ומשמחת את הילד בזכות התוצאה היפיפייה.

 

 

תיווך ומודעות לזהירות

ביצירה אנו מביאים את הסיטואציה המסוכנת ,הבעייתית, לשולחן העבודה. וברוגע ללא המתח המלווה

תמיד מצבים כאלו, אנו יכולים ליצור אצל הילד מערכת של הבנה ,ידיעה ותחושה נכונה על התנהלות

זהירה במדורת ל"ג בעומר, ובחיים בכלל..

 

בתחילת היצירה, בהכנת המדורה, ניתן להם לצייר קרשים, כיסאות שבורים , כל מה שעולה בדעתם.

מה לא נכניס למדורה? מוצרי פלסטיק, אריזות של חומרים דליקים ומסוכנים , וכדומה. אולי נצייר אותם

רחוק מהמדורה או נסמן עליהם איקס.

כשנכין את להבות האש, נקרע את הניירות, נוסיף גואש, ניתן להם לעשות זאת בחופשיות רבה, כך הם

יחושו ממש עד כמה האש היא בלתי צפויה, חסרת גבולות, היא מתפשטת, מתרחבת, נאחזת ומעיפה

גיצים…, עצם תנועת הקריעה מקנה תחושה של חוסר שליטה, כל פעם זה נקרע לגמרי אחרת, לא

מתוכנן.. בדיוק כמו האש..

 

נצייר להבות לגובה ולרוחב, גדולות, זוהרות, עולות אל על. הנה כאן עף גיץ.. נכיר את האש, נחוש את

התכונות שלה…מי ידליק את האש? כמובן רק אדם מבוגר! כאן נצייר אדם מבוגר עם מגבעת מדליק את

המדורה, רק הוא נוגע בגפרורים ויכול להדליק, כך תמיד! כי אש היא דבר מסוכן שאין לנו שליטה עליו,

כבר הרגשנו.. [כדאי גם להזכיר את הכבוד שבהדלקת המדורה, בדרך כלל מקבל אותו רב הקהילה, לא

סתם מבוגר…….] כדאי להדליק את להבת הגז, נר- כולם מאותה "משפחה" ומחייבים זהירות רבה ביותר

 

מה ניתן לעשות? כיצד נשמור שאנשים לא יתקרבו ויפגעו מהאש המסוכנת? ניתן לילדים לחשוב על כך,

להרגיש בסכנה- מצד אחד- ובאיך ניתן להתמודד איתה- מהצד השני. כך נהנה מהמעמד הקדוש,

ונשמור על בריאותינו. [ונשמרתם לנפשותיכם] איך??? ע"י שנכין "אבני זהירות" מפלסטלינה.

באצבעותינו נגלגל כדורונים קטנים לבנים. נדביק אותם מסביב למדורה, ונרגיש, ונחוש בחוש המישוש

והראיה, בתנועתיות הידיים והאצבעות,איך ה"אבנים" הללו מסמנות: עצור! כמובן שגם נדבר על כך.

וכשנגיע לליל ל"ג בעומר, נראה בשטח את אבני הזהירות. לא נצטרך להרבות במילים…….הצבעים,

הניירות, התהליך היצירתי עשו זאת!

 

מעבר לכך, כתוספת, פיתחנו תחומים נוספים ורבים של התארגנות , עבודה מתוכננת ומאורגנת.

חיזקנו הבנה ועיבוד של תהליכים ורצף נכון, על ידי הכנה מדורגת ורצפית של המדורה: קודם הקרשים,

האבנים מסביב, הדלקה… על פי רצף התרחשויות. פיתחנו הבחנה בין דמות ורקע, , ויכולות חברתיות

בכלל- בדמויות וב'חגיגה' שציירנו מסביב.

 

שמנה לב שעבדנו גם על כל התחום המוטורי: חיזקנו מוטוריקה עדינה, קורדינציה , התארגנות במרחב ועוד.

 

יצירות זהירות

• הזדמנויות תוך כדי ציור חופשי

נצלו הזדמנויות שהילדים יושבים ומציירים :בית, רחוב, חוף ים, וכדומה, כוונו אותם ליצור את אמצעי

הזהירות תוך כדי היצירה.

למרפסת- בואו נצייר מעקה גבוה, שאף ילד לא יטפס, בקירות הבית נכוון אותם לצייר שקעים ומכסה

מתאים (לא נשאיר אותם פתוחים, שאף ילד לא יתעסק איתם!),

בגינה נצייר משטח גומי כהגנה ,חלילה אם משהוא יפול..,

בציור חצר או גן שעשועים – הילדים שנצייר ישחקו בשטח שהוא מרוחק מהכביש… ומה קורה בים,

איפה נצייר את הגדר ששמו המצילים, שאף אחד בשום אופן לא עובר?

 

כללו של דבר , הציור מאפשר לנו לתת לילד לחוש את הסכנה ואמצעי הזהירות שננקוט, בצורה חוויתית

וחושית, דרך הצבעיה, הניירות, המספריים. דרך תנועת האצבעות שעושים יותר מאלף מילים..

 

• סמלים ותמרורים

כשנצא ביחד עם הילדים לגינה אחרי צהריים, לסבב קניות בשכונה או כל יציאה אפילו בסביבה

הקרובה, נלמד "לפתוח את העיניים" קיימים הרבה סמלים ותמרורים שמטרתם להזהיר אותנו, נלמד

את הילדים להבחין בהם, לפרש אותם וכמובן…להיזהר.

בואו נכיר איתם ביחד את הסמל של 'זהירות כאן בונים', נפנה את תשומת ליבם לסימון ה'מתח גבוה'

על עמודים וארונות חשמל, וכמובן על התמרורים המייצגים מעבר חציה סמוך, צומת או רמזור קרוב וכו

(נתפלא לראות כמה ילדים לא מכירים כלל את התמרורים..)

בטיול או בנסיעה רחוקה יותר, מגוון הסימנים והתמרורים גדל: מוקשים בדרך, אין כניסה.

חוזרים הביתה ו..מציירים, מציירים כביש ומעבר חצייה, איזה תמרורים יש בסביבה? או מין תחרות

קטנה- מי זוכר כמה שיותר סמלי זהירות שהכרנו בטיול? – אך זאת רק אם דיברנו על כך בטיול עצמו.

המודעות לזהירות ולסמלים, הדיבור על כך, ויותר מהכל הציור והחוויה, יפנימו אצל הילד את הכללים

שאנו משננים להם בוקר וערב.

..כי מלאכיו יצווה.. לשומרם בכל דרכיהם..

 

טיפ יצירתי לחיים

בשתי מילים-תנו כבוד !!!! הילדים שלנו לפעמים, מה לעשות, בוחרים בחירות שלא כל כך נראות לנו..

בחיים בכלל וביצירות שלהם בפרט, (כל עוד זה לא נוגד עקרונות אחרים כמובן…) נכבד את בחירתו של

הילד ואת העדפותיו, זו הזדמנות לשדר לו אמון ולפתח את ביטויו האישי.

שימו לב שבאחד הציורים צייר הילד כוכבים שחורים, לא עצרנו את היצירתיות וההנאה על פרוטות

קטנות.[הערה במקרה זה היה לילד הסבר מעצמו. אין צורך לחטט. אך אם אנחנו חושדים שזה נעשה

לא מתוך שיקול דעת כגון, שהילד לא זכר מה צבע הכוכבים- זו הזדמנות ללמד]

 

 

 

 

חנה אפשטיין עוסקת בתירפיה חינוכית באומנות משנת 1986.

כל השנים בבתי ספר לחינוך מיוחד כעובדת משרד החינוך, וכן מרצה בשני סמינרים של "בית יעקב" בירושלים.

h.epshtein@gmail.com

פרסמי תגובה