לא שומעים? ציירו את זה! – חנה אפשטיין

16
אוגוסט
2018
ע"י Tovi

בס"ד

"שמע בני מוסר אביך…"

 

לא תוכלי לדלג על הכתבה הזו, אלא אם כן, יש לך [במקרה] ילדים קשובים לכל ההוראות שהם מקבלים. והם מקבלים הרבה מאד

הוראות! מרגע שילדינו פוקחים עיניהם בבוקר ועד לעצימתן בלילה, הם שומעים מאות הוראות: תקום, תלך, תביא, תיטול, תתלבש,

תרגע, תסדר, תאכל, תשב, תכין… מטח ההוראות נמשך גם במסגרות הלימוד. לכן אין פלא שההוראות שלנו "עפות מהאוזן"

דוגמאות שגוררות תוצאות בלתי נעימות? בבקשה!

 

ערב שבת. הצפירה נשמעת. "מה, אמרת לי גם לקנות יין לקידוש? לא שמעתי. לא נעים אבל נלך לשכנים."

שבע ורבע בערב. מוישי קודח מחום. הבת שלך חוזרת. בלי האנטביוטיקה: "היה סגור כבר בבית המרקחת"

"אמרת לי ללכת קודם לבית המרקחת ולאחר מכן לחנות גרביים? אמרת לי? אוף, נכון"

 

השעה דקה לארבע את בטלפון עם הבת הגדולה "איפה תמר? אמרתי לך בבוקר שאת לוקחת אותה היום ב-4.00 מהמשפחתון!!!"

—אין תשובה ריצה מטורפת למשפחתון.

 

מדוע זה קורה? איך נוכל לחדד את המודעות של ילדינו להוראות קצרות, יומיומיות ש"עוברות ע"י האוזן" ונשמטות אי שם.

הרי ברור שאם היינו אומרים משהוא בנוסח: "יש לי הפתעה בשבילך כי……." האמירה הזו היתה מהדהדת מאד באוזני הילד. אבל…..

זה קורה לא מתוך אדישות, לא מתוך אי רצון לעזור. זה קורה כי בעולם עם גירויים רבים כמו שלנו, אנחנו מאבדים רגישות למילים

והוראות.

הצפת המלל-שמע כ"כ מרוכזת,עד שאמירות יומיומיות, לעיתים מאד חשובות לתפקוד שלנו, פשוט "נפלטות" מזכרונם של הילדים.

 

כדי לפתח רגישות שמיעתית, כך שהאמירות שלנו יחלחלו , אני מציעה לכן, אמהות יקרות סדנה חוויתית משותפת אמא-ילד, שמטרתה

לחדד את הקשב לכל אמירה. אפילו לצלילים פשוטים.

זה לא יקרה, כמובן, אחרי פעם אחת. כמו כל אחד מכישורי החיים כמו:התארגנות, התמצאות במרחב, גם הפעם, אמון חד פעמי

יעשה צעד קטן. יש להתמיד, כדי לשפר ביצועים.

 

מעינין לעינין: חוש השמע בא גם להגן על חיינו, כאשר אנחנו שומעים צופר המכונית כשיורדים בטעות לכביש, למשל.

הרבה ילדים במיוחד קטנים אינם מודעים לצופר המכונית, לזמזום הדבורה, ועוד ועוד.

 

 

נגש ליצירה שהפעם זה משחק-יצירה. אמא משמיעה צליל, והילד מצייר את אורך הצליל!

נגוון ברעיונות ובטכניקות, אך העיקרון נשאר: אמא וילד ביצירה משותפת של צליל וציור.

 

 

החומרים הדרושים, כולם נמצאים במגירה הביתית:

גליון ניר בגודל A3

צבעי פנדה, גואש, לורדים ודבק

כלי להשמעת קול. אני משתמשת בשופר צעצוע, ברוח התקופה.

אם אין, אפשר להעזר במשרוקית, או אפילו בקול הטבעי. אין הכרח באמצעי חיצוני.

והחשוב ביותר:

חדדו את כל החושים. חוש מישוש [צביעה וציור] חוש שמיעה [שמיעת הצליל] חוש הראיה [בחירת צבעים, ציור ועוד הרבה]

תנועת כף היד ואפילו חוש הריח.

החוויה החושית תגלה בפניכם עולם חדש! ברוח ימי הרחמים והסליחות ,תוכלו ללמד את הילד לעקוב אחר תקיעות השופר אחת

לאחת , וכמובן תלמדו אותו לשמוע שמיעה משמעותית.

 

תהליך העבודה מאד קל:

הציור הוא למעשה דו-שיח אמא-ילד. את משמיעה צליל, בו זמנית הילד משרטט קו על הדף. קשוב הוא ממתין לתחילת הצליל,

בידו צבע אחד, משרטט ,עד שהצליל נפסק.

 

לדוגמא:

את משמיעה קול ארוך [מקביל לתקיעה] ואני ממליצה להשתמש בשופר צעצוע, כדי להעצים את החויה. הילד מצייר קו ארוך.

את משמיעה קול מקוטע [מקביל לתרועה], הילד משרטט בהתאם. וכך הלאה והלאה.

ממלאים את הדף בקווים וקווקוים, בצבע אחד. אם הילד רוצה להחליף צבעים, נאפשר כמובן.

אך עיקר המשימה היא הקשבה, החלפת צבע לפעמים משנה "תדר". אנחנו בענין הקשב!

 

בשלב השני אנחנו חושבים: מה אנחנו רואים כאן? "נמציא" ציור מהקווקוים, נפתח כך גם יצירתיות, על הדרך.

לפניכם ציור של מלכי בשני שלבים ציור מספר 1 בשלב הראשוני ומספר 2 בסיומו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רוב רובם של הילדים מציירים כבישים, מעברי חצייה. בגלל הקווים הישרים.

התגובות שתשמעו תהיינה: אני שם לב שאני מקשיב! וזו המטרה שלנו.

כמובן שפעילות בודדת מזמינה עוד פעילויות , כדי להפנים את המודעות לקולות ואמירות.

 

 

דוגמאות לפעילויות יצירתיות נוספות:

השמיעו קולות מכמה מקורות בו זמנית, למשל קולכם אתם, ובמקביל תיפוף על השולחן . מראש הילד ידע, שלכל מקור קול

הוא לוקח מקופסת הצבעים צבע אחד!

 

אם אנחנו משתמשים בשני מקורות קול, נשתמש בשני צבעים בו זמנית ביד. נניח צבע אדום וצבע כחול.

שלושה מקורות קול- הילד מחזיק גם צבע פנדה גם טוש וגם מכחול טבול בצבע. הכל ביחד! גם הקולות נשמעים ביחד.

אתם משמיעים- הילד מקשיב וצובע. הילד מקשיב, מפנים ונותן לקול תרגום ויזואלי, תרגום מעשי דרך תנועת היד ובחירת הצבעים!

הקול לא "בורח" מהאוזן הפעם!

 

 

אחרי התהליך היצירתי הבסיסי כמו שראינו בציור 1 ו-2 נוסיף עוד גיוונים :

2. החליפו תפקידים: תני לילד עכשיו לתקוע, ואת ציירי לך ציור. הקשיבי רוב קשב לקולות, ותראי כמה זה הדדי.

משחק של ממש לאחר מכן שוב זו את המשמיעה צלילים.

הילד מרגיש שאנחנו מקשיבים לו. הוא מתכנן את הצלילים, ושוב מפתח רגישות למה שמשמיעים ולמה ששומעים.

 

אני מצרפת שתי תמונות שהמציירים בחרו רעיונות מקוריים אחרים:

יוסי בציור מספר 3 פשוט הקיף את הקווקוים ו"הרי זו מצה", וחנוך שנזכר בטיול לנחל קטלב ול"איש המוזר שהיה שם" [כמה חשוב

להעלות זכרונות וחוויות מטיולים…]

 

 

ציור מספר 3 יוסי- מצה

ציור מספר 4 חנוך- טיול לנחל קטלב

ציור מספר 4 חנוך- טיול לנחל קטלב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3. הצעה שלישית מבוססת על אותו עיקרון של הקשבה ותרגומה לבצוע ויזואלי, אלא שכאן נשתמש בניירות צבעוניים [אפשר כמובן

מנייר של מקומון] כמו בציור 5 של יוסי.

 

נכין רצועות נייר ארוכות [במקרה שלנו בצבע כחול] רצועות נייר באורך בינוני [אצלנו בצבע אדום] ורצועות קצרות [ אנחנו בחרנו בצהוב,

ובאגב גם תוכלו ללמד צבעים לקטנים שעדין מתקשים] שוב, אנחנו מנצלים הזדמנות ללמד את סדר התקיעות, ומשתמשים ברצועות

נייר באורכים שונים בהתאמה.

 

השמעתם צליל ארוך?

הילד מדביק רצועה ארוכה, עדיין הצליל נשמע? הוא מוסיף עוד רצועה. צליל קצר- הילד מדביק רצועה קצרה. וכן הלאה עד שמתמלא

הדף רצועות רצועות

 

הערה חשובה: בתהליך יצירתי של הדבקה, שהוא יותר מורכב משרטוט עזרו לילד, כדי לא לאבד את החוויה.

ועוד: אני ממליצה בהחלט למתקשים במיון האורכים , להכין רצועות באורכים שונים ובצבעים שונים –כמו בדוגמא שלנו.

[כחול לרצועות הארוכות וכו] ובכך לא לבזבז אנרגיה על חיפוש הרצועה המתאימה. במקרה הזה

המטרה שלנו היא מודעות לנשמע ולא מיונים למיניהם [שעל כך הרחבנו בכתבה על פורים! ] בשלב הבא, אנחנו מגייסים יצירתיות

ומשלימים את הציור כיד הדימיון הטובה עלינו. כמו בציור 5.

 

4. אפשר לשלב בין הרעיונות, כלומר: למלא דף בקוים בכל האורכים- בהתאם לצליל הנשמע, ולאחר מכן לצייר ציור.

עד כאן כמו בציור1 ו-2. עכשיו נכין מסגרת נאה לציור, בעזרת רצועות נייר שגזרנו או קרענו, כמו בציור מספר 2 , וזה באופן הבא:

את משמיעה צליל ארוך[לדוגמא] הילד מדביק רצועה ארוכה במסגרת. את משמיעה צליל קצרצר, הוא ממשיך את המסגרת

עם רצועה קצרצרה בהתאמה.

 

דוגמא לציור ששילבו בו רצועות ניר בהתאם לאורך הצליל , ובהשלמה של ציור.

 

ציור מספר 5 של יוסי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גם כאן חוזר המוטיב המרכזי של כבישים. הקווים הישרים מעוררים אסוציאציה של כבישים. לכן נעודד דווקא רעיונות היוצאים מהקופסא .

 

5. אפשרות נוספת: נסו להשמיע קולות באורכים שונים ובעוצמות שונות. הילד ילחץ על הצבע כשהקול חזק, ויצבע בקלות כשהקול

רך וחלש. אורך הקו הוא תמיד בהתאם לאורך הצליל.

הילד ימלא את הדף בקווים באורכים שונים בעוצמות שונות, ולאחר מכן ישלים את הציור. ממש אין חובה להשלים את הציור, והוא יכול

להישאר כמות שהוא. ראו ערך "ציור מודרני"…..

 

ללקויי ראיה: הרצף הקווי המגוון, מאד מכביד על לקויי ראיה. על כן כדאי לחלק מראש את הדף לשלושה חלקים.

להחליט באיזה חלק משרטטים קו ארוך, באיזה קצר, ולצייר בהתאם.

בשלב הבא, להשלמת הציור אפשר לצייר שלשה ציורים קטנים שונים על הגיליון, במקום שמראש חילקנו לחלקים. או לגזור קטעים

מן הציור, להדביק על גליון אחר וכך ליצור קומפוזיציה חדשה וציור חדש.

רצוי להשתמש בלורדים עבים.

 

לילדים עם טונוס שרירים נמוך:

ההצעה שלי היא להשתמש במריחות פלסטלינה,כדי לפתח את שרירי האצבעות. השמיעו צלילים ארוכים, כדי שהילד יספיק להפיק

אורך קו.

החליפו צבעים, שנו עוצמות קול. המשיכו וציירו כטוב בעינכם ציור מהקווים.

הערה: עיזרו לילד למרוח את הפלסטלינה, תוך כדי השמעת הצליל, כדי שיהנה מהחוויה. לעומת זאת , כדי להתנסות בצלילים

וקוים קצרים, נשתמש בלורד עבה.

לעיתים,קשה לילדי C.P. לצייר בצבע קו ארוך ויציב, צלילים קצרים ימנעו את התסכול ויחדדו את השמיעה.

 

עיקר העיקרים: אנחנו לומדים לשמוע!

במהלך התהליך היצירתי, נשאל את השאלות האגביות, כביכול, שיעצימו ויחדדו את חוש השמיעה. שאלות והדגשים כמו:

שמת לב שהצליל הסתיים. הנה עכשיו תורך להשמיע צליל. לא נכנס האחד לדברי השני.

או, האם הצליל היה חזק מידי עבורך? חלש? מתי אתה מרגיש יותר בנוח?

שמתי לב –תאמר האם- להרבה שמחה כששרקת במשרוקית. אולי תשתף אותי?

עודדו את הילד גם לשאול שאלות. אמנם אנחנו כהורים, לנו הסמכות, אך קשב במידה רבה מושתת על הדדיות.

הוסיפו הדגשים שרק אתם יכולים להוסיף, מתוך המשפחתיות שלכם. [לא כדאי להגזים.]

 

טיפ יצירתי לחיים [בימים של זכרינו לחיים]

נצלו הזדמנויות! יש לנו הזדמנות פז ללמד את הילד את סדר התקיעות בצורה רב חושית.

זו גם ההזדמנות שלנו, של כולנו, דווקא עכשיו, לרכך את טון הדיבור. יותר לשמוע ולהקשיב לאחר. יותר להבחין בצלילים,

אולי עלינו לעודד עכשיו, אולי לתת מחמאות, או שמא נקרתה בדרכנו הזדמנות להשמיע נחמה.

וכן, שנדע גם לשתוק כשזה צו השעה!

 

שנה של שמועות טובות! 

 

 

מתיבת המכתבים:

לרותי מביתר ששאלה: מה עדיף לילד:קריעת ניר או גזירה?

תשובתי:

שאם אין הנחיות מחייבות, קריעה מפתחת קואורדינציה ויצירתיות יותר מגזירה.

ילדים מעדיפים יותר לגזור [זה נראה להם יותר "יפה" עם תוצאות יותר צפויות]

שוב תודה לכולכן על המשובים הנפלאים!

 

 

 

 

חנה אפשטיין עוסקת בתירפיה חינוכית באומנות משנת 1986.

כל השנים בבתי ספר לחינוך מיוחד כעובדת משרד החינוך, וכן מרצה בשני סמינרים של "בית יעקב" בירושלים.

h.epshtein@gmail.com

 

 

 

 

תגובה אחת

  1. Or123 19 באוגוסט 2018 16:38

    תודה לך חנה,החכמת אותנו 🙂

פרסמי תגובה