לצאת מ'הגלות' אל ה'גילוי…'

10
ינואר
2019
ע"י Tovi

 

אנו עוסקים בפרשיות שמתארות את ה'גלות והגאולה' של עם ישראל …

 

 

מספרים על יהודי אחד שהזמין את ה'לבנה' ל'דין תורה…' בטענה, כי לאחרונה הלבנה 'רודפת' אחריו…

 

ובכל אשר הוא פונה היא פונה אחריו אפילו בעמדו מהליכתו תעמוד גם היא … משיכוף את גופו גם היא מתכופפת אתו –

 

בקיצור, לא נותנת לו הלבנה מנוח…

 

 

אמר לו ה'דיין' שמעתי את תלונתך, אבל אי אפשר לדיין לפסוק הדין בטרם ישמע את טענת שני הצדדים,

 

על כן אבקשך שתשוב הנה בעוד כמה ימים…

 

 

כעבור כמה ימים שב היהודי מתוך צפייה דרוכה לשמע פסק הדין, ויען הדיין ויאמר, אכן, דברתי עם הלבנה –מה לה

 

כי נטפלה להצר צעדך , ללכת אחריך ולחקות את מעשיך , אך היא טענה לעומתך שאתה הוא שהתחלת…

 

אתה אשם בכל… רק אם תפסיק להביט ולהתבונן בה כל כך הרבה גם היא תפסיק לחקות אותך…

 

 

 

על 'גלות וגאולה' של הפרט…

 

אילו יכולנו להתנתק קצת מהעבר ולשים מאחרינו את החוויות הקשות והמטלטלות שעברנו יותר

 

או פחות כל אחד במשך חייו, היינו כבר מזמן במקום הרבה יותר טוב…כך שכמה שמדברים על

 

נושא היציאה מהגלות הפרטית שלנו… נדמה שיש מרחק רב בין הרצוי למצוי…!

 

אמנם, אנחנו מאד רוצים להשתחרר מכל מה שמשעבד, מגביל, ומתסכל אותנו…

 

אנו מוכנים גם לשמוע,לנסות להבין, ולקבל תובנות שונות שיש בהם להוציא אותנו לחרות אמיתית.

 

אך עדיין לפעמים החיבור אל העבר חוסם בפנינו את העתיד…

 

מפעם לפעם גם אנחנו מנסים להוציא את הראש מהמים, כדי לשאול את עצמנו, באיזה עולם אנחנו חיים…? מה אתנו…?

 

ושוב אנחנו חוזרים צוללים כלפי מטה…

 

מספרים שפעם הטיל מלך מצרים על הרמב"ם שהיה רופאו להוכיח כי הוא רופא עדיף על רופא נכרי אחר.

 

וזאת מכיוון שהיו רבים מקטרגים ואומרים מדוע ישתמש המלך ברופא יהודי בשעה שיש כאן במדינה רופא מאחיו הנכרים…

 

הוסכם ביניהם כי כל אחד מהם ישקה את השני ב'סם המות' ומי שיתרפא בכוחות עצמו הוא האיש אשר הוכח

 

כראוי לשמש כרופא המלך. תחילה השקה הנכרי את הרמב"ם בסם ממית, והרמב"ם בחכמת רפואתו

 

זכה להציל את עצמו ונרפא לגמרי.

 

 

לאחר מכן השקה הרמב"ם את הנכרי ב 'משקה' שהכין לו… הלה שראה כי אין הסם משפיע עליו לרעה כדרכו

 

של כל 'סמי המוות ' החל חושש –מי יודע איזה סם מיוחד השקהו הרמב "ם, ומי יודע באיזה רגע ישפיע עליו

 

הסם בשעה שלא יהא סיפק בידו להציל עצמו…

 

הסתובב אותו נכרי במחשבות של חרדה דאגה ובלבול עד שפרחה נשמתו כעבור כמה ימים…

 

ואז קרא המלך לרמב "ם ושאלו לפשר הדבר, ויען הרמב "ם ויאמר, מעולם לא עוללתי רע לאדם,

 

גם לאיש אשר לא מבני עמי, גם את הרופא הזה לא השקיתי אלא מים בלבד… ללא כל חשש סכנה,

 

ואין אשם במיתתו אלא הוא עצמו… שדאג וחשש כי בכל רגע הוא עומד למות…

 

ואכן מתוך הדאגה והפחד שחשב בכל רגע, ואוו…מי יודע מה שתיתי…? מתוך כך פרחה נשמתו…

 

ובאמת, מדוע באמת לא השקה אותו הרמב'ם בסם המוות, אלא כי ידע  הרמב'ם שכנגד הסם עצמו יתכן שיהיה לו

 

סמי מרפא כי רופא גדול היה, לכן מה עשה…? גרם לו כביכול להיכנס ל'דמיונות' וחששות כי הוא ממש מורעל…

 

והנה סופו מגיע… וכנגד זה לא תהיה לו תרופה…

 

 

 

הנמשל לעניינינו ברור-כי התנהלות בחיי היום יום מתוך ספקנות, חרדות, דאגות וחששות מטעויות העבר,

 

אוי וויי… מה עשיתי, ולמה הייתי צריך לעשות את זה וכו'…? הם בעוכרינו…! והם שמכלים את כוחינו…

 

כאימרה הידועה- ש'האוייב הכי גדול של האדם זהו האדם בעצמו…'

 

 

 

איך יוצאים מזה…?

 

בעצם, אם אנחנו מדברים כל הזמן על איך יוצאים מהקשיים, הלחצים, הנסיונות ואנחנו עדיין תקועים עמוק בתוך מיצרי ה'גלות'

שבתוכנו, זה אומר שנצטרך לבדוק בתוך הנפש פנימה. ולשאול את עצמנו…

 

1.עד כמה אנחנו בכלל מסכימים…לשינוי? ולו השינוי הקטן ביותר…?

 

2.האם אנו מוכנים לוותר מעט… ולהוכיח שיש בנו רצון אמיתי וכנה לשינוי?

 

3.מה אנחנו מוכנים להקריב בשביל לשפר את היחסים שלנו קודם כל עם 'עצמנו…'?

 

הבדיקה הזו נכונה לגבי כל מצב או תחום המחייב אותנו להשתנות… אם זה בבית, או במשפחה, בעבודה,

בחברה, ביחסי שכנות, וכו',שהרי כולנו יודעים שבתוך כל המצבים האלו, שם אנחנו נמצאים עם 'עצמנו' עם הכעסים/החרדות/

החששות שלנו… וכו',

 

על הגלות הפרטית של האדם כותב ר' נחמן מברסלב זצ'ל:

"כל הצרות והייסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת, וכשנשלם הדעת אזי נשלם כל

החסרונות" (ליקוטי מוהר"ן א', תורה כ"א)

 

'גלות הדעת' זו הגלות הקשה ביותר…!

 

כי 'הדעת' משמעותה 'חיבור' אל המציאות האמיתית, ולא למחשבות או אשליות ריקות מתוכן…

וככל שהוא רחוק מהאמת המוחלטת או אפילו אם יהיה אצלו הכל מושלם רק שהוא יחשוב שחסר לו משהו, הרי הוא

נמצא בגלות הדעת…

 

הפיתרון לכך הוא – לצאת מ'הגלות' אל הגילוי… ולהאמין שניתן וצריך לשים את העבר מאחורה

ולראות את העתיד באופן הטוב והמאיר יותר…לפעול ולעשות פעולות חיוביות שמעצימות ובונות אותנו…

 

אמרו הקדמונים: העבר חלומות; העתיד דמיונות; ההווה ניסיונות…

 

והחכם יתן אל לבו לא להתייאש מחמת זיכרונות העבר או דאגות העתיד אלא יחיה את ההווה בשמחה

ומתוך אמונה, תקוה והודיה להקב'ה,

 

                                                                            כך נעשה ונצליח בע'ה,

 

 

 

 

 

 

פרסמי תגובה