מילתא דבדיחותא

15
יוני
2016
ע"י Tovi

בס"ד

מחץ25

 

מפגש של הנחיית הורים.

על השולחן, ADHD בן כמה דורות,

"הייתי בן 10" משתף האב, ומבט רחוק בעיניו.

"הייתה ארוחה משפחתית אצל סבתא,

נתנו לי לערוך שולחן…" (אשתו מבליעה חיוך)

"ערימה של הכלים על כיסא וגרירה שלו לסלון,

נראתה לי דרך נהדרת לחיסכון במאמץ מיותר"…

אני זוכר את הלב שלי קופא כשערימה גבוהה של כוסות התנפצה,

את הכעס של אמא, הזלזול של אחותי, והעיניים המאוכזבות של אבא.

אחר כך ישבו כולם לאכול, (ולשתות מחד-פעמי)

ואני רק חיכיתי שכל זה יגמר.

היא באה מאחור. סבתא שלי, הגאונית.

תחבה לי ביד קוביית שוקולד ואמרה,

"בזכותך סופסוף יש לי תירוץ מצוין לקנות משהו חדש בבית הענתיקה הזה…

ולאחותך פחות כלים לשטוף…"

 

בזכותך יש לי הזדמנות…"

דבר המאמנת:

רגע לפני שההכנות לחופשת הקיץ נכנסות להילוך גבוה  – קצת התייחסות להומור.

בימות החופשה באופן טבעי כתוצאה מהשינוי והשהות הממושכת יחד – מתעצמות תופעות של יומיום. יחד עם תחושת השחרור עלולה

לעלות תחושה של חוסר וודאות מול החוקים הרגילים שקצת משתבשים. הימים האלו עשויים להוות הזדמנות נהדרת לפיתוח תחושת

עצמאות בחירה ויכולת, אך גם עלולים להוות מקור לחוסר בטחון, עצב ומישקעים. בחופש, יותר מתמיד, מקבלת במה האינסטנסיביות של

ה"תקלות" שמלוות את חייו של הADHD המשפחתי (הורים וילדים כאחד). תקלות כתוצאה משכחה, חוסר שימת לב, חוסר אחריות

ועוד…

 

ברגע שהסיטואציה קוראת, יש מספר תוצאות שקורות במקביל, כהליך טיבעי שקורה כמעט בלי להתכוון אליו (כמעט כמו התקלה עצמה):

1) תוצאה חיצונית – כוסות נשברו, חפצים נשכחו, אמירה מיותרת נאמרה, הסיטואציה קרתה ויש לה נוכחות.

2) ישנה התוצאה הפנימית, התחושה הקשה של ה"אחראי" לתקלה התורנית. גם אלה שאנו נוטים לייחס להם אדישות, וחוסר אכפתיות –

מרגישים רע ברגעים כאלה. אף אחד לא נהנה להיות סיבה לכשלון, אכזבה, או שיבוש תוכניות של המשפחה..

3) וישנן התוצאות הנילוות – (המשפיעות באופן ישיר על מערכות היחסים השונות) אלו שכולנו מספקים כמעט באופן אוטומטי, המבטים

הכעוסים, האכזבה המוצהרת, (כמו –  "אתה פשוט לא חושב לפני מה שאתה עושה" – בפועל יכול להיות שהוא חשב הרבה, אבל הפעיל

שיקול דעת שגוי. או לא לקח בחשבון את כל ההשלכות) הכעסים ולפעמים גם זלזול, הקנטות ואפילו העונשים.

עד כאן. כולנו מכירים. זהו ההליך הטבעי.

 

וכאן בדיוק מגיע מקומו של ההומור – כשהתפקיד שלו הוא לתת את פרפורציה, להחליק את האווירה, ולהשאיר את האירוע להיות כזה

שמלמד לקח, ולא משפיל וטראומטי כמו שהוא עלול להשאר בזכרון. (רק נזכיר שלADHD יש קושי לקשר בין פעולה לתוצאה. כך

שבתודעה תיצרב התחושה הקשה שליוותה את הסיטואציה, כזו שבמידה ותחזור ותשנה, תפגע באופן בדימוי העצמי הפנימי, במקום

לימוד לעתיד שימנע את התקלה הבאה – כפי שקיווינו).

 

איך עושים את זה?

התזמון אליו אנחנו מתייחסים בדברנו על הומור, הוא זה שלאחר מעשה. כבר נשברו הכוסות… כבר הרחקנו לטיול, וגילינו שבזכות א' שוב

שכחנו חפצים נחוצים בבית, וכמאמר הכתוב: "כבר נשפך החלב… " זו המציאות.

עכשיו, נזכר לרגע, כמה פעמים קיווינו אנחנו לסליחה, להחלקה של דברים שעשינו לא בדיוק כנדרש, כמה קיווינו שישכחו לנו וימשיכו

הלאה, כמה יחלנו לפרק ב' – טוב יותר.  ונכיר בהזדמנות נהדרת לחנך את הילדים שלנו (והפעם באמת) לראיה בריאה  – לגמישות,

ל"להיות חלק מהפתרון במקום חלק מהבעיה", ליכולת לחייך למרות שדברים קצת (או הרבה) שונים ממה שקיווינו שיהיו. ולצאת מנצחים.

שימוש בהומור בסיטואציות כאלו, (שימו לב, הומור לא ציניות!! הומור חייב להיות כזה שגורם הנאה לכל הצדדים, צניות לא עונה על

ההגדרה הזו…) מאפשר פירוק של המתח, והסבה של הפוקוס לרגשות חיוביים, מאחדים וכאלו שקל וטוב לזכור. במקום כעס והאשמה.

בינינו, לפעם הבאה,  הלקח כבר נלמד, הבושה, האכזבה, הכאב – נחוו מייד כשקרתה הסיטואציה – המשך מיקוד בתקלה, מעבר להליך

קונקרטי להתמודדות עם הנזק הלא צפוי, יהיה בבחינת השפלה מיותרת ומזיקה. וסביר להניח, שיפגום בקשרים של הילד ו/או המבוגר

בתוך המשפחה, ובודאי יפגום בחופשה (או כל חוויה אחרת).

יתרה מזאת, כשקבוצה צוחקת יחד היא מחוברת יותר והיחסים בין חבריה חיוביים יותר. ברבות הימים ה"תקלות" הללו – באם התייחסנו

אליהן נכונה, יהפכו לחלק מהמרקם המשפחתי וההומור הפנימי שיחודי רק לנו, כזה שהופך את המשפחה שלנו לכזו שכייף לחזור אליה.

לא שווה?

אז היו יצירתיים. ואגרו לכם מלאי של סבלנות וחוש הומור בריא בדיוק לרגעים האלו.

 

טיפ טיפת מידע:  הומור במחקר: מחקרים מראים כי צחוק:

^ משחרר אנדורפינים שעוזרים לשלוט בכאב.

^ מוריד את רמת הורמוני הסטרס/מתח – הקורטיזול ואדרנלין.

^ מחזק את המערכת החיסונית – מונע דלקות ומזרז תהליכי החלמה.

^ הומור נמצא גם כמנגנון הגנה למניעת חרדות (הומור עצמי ידוע כמנגנון ההגנה היעיל ביותר).

^ הומור משחרר מכבלי החשיבה הרציונאלית.

^ מבחינה חברתית ההומור הוא האמצעי יעיל ביותר לפירוק מתחים וליצירת אווירה נינוחה.

^ ההומור מאפשר לאדם לקבל ביתר קלות מעשים, מאורעות ומילים העלולים לפגע בו. תגובה הומוריסטית יכולה להוציא את העוקץ

מפנייה מעליבה או מתגרה של אדם אחר.

^ הומור מסיר מחיצות בין אנשים ומנעים את האווירה.

^ ברפואה המודרנית נעשה שימוש בהומור לחיזוקם של חולים ולטיפול בדיכאון.

^ הליצנות הרפואית היא תופעה ההולכת ומתרחבת בבתי החולים הגדולים בעולם המערבי.

(תמצות עפ"י מחקרים, וויקיפדיה)

 

קשב ואימון לוגו

 

נשמח לתגובות, שאלות והערות על כל הכתוב לעיל.

לתיאום מפגש אימון אישי, ואימון הורים לADHD הפרעות קשב ריכוז, והתנהגות.

ירושלים – אילת ווגבריט 052-765-7567

חיפה והצפון – אביגיל פורטנוי 050-415-5811

kesheveimun@gmail.com

 

 

פרסמי תגובה