מתפרץ או מתנפץ?!

28
דצמבר
2016
קשב ואימון
ע"י c-site

מתפרץ או מתנפץ?!

 

זה בא, זה הולך, זה רוחש.

בערה שיצאה משליטה.

כמו הייתה כל תקרית למוקש,

כל שיח תמים לקטטה.

ובכל פעם מחדש,

הוא מרים את ראשו.

כאילו מאום לא קרה.

ואנחנו בחשש,

ההורים שלו.

מחפשים את הגורמים לה, למדורה.

החיים שלו – נדמה, ממשיכים.

וסביבו כמו מוקמת חומה.

רק אנחנו כל פעם, עוצרים.

מתקשים להסדיר נשימה.

 

התפרצות או התנפצות?!

דבר המאמנת:

זיכרון העבודה הלקוי של בעלי ADHD (שהוא כידוע, זכרון לטווח קצר) – גורם לקושי אמיתי לראות את התמונה הגדולה,

ולפרש אותה באופן מושכל. הרגש המציף והפעולה שבוקעת ממקום מיידי של סכנה וחווית כל אירוע כאיום – היא המובילה לפיצוץ.

(התאוריה הובאה באריכות לפני שבועיים בפוסט – "ויסות רגשי ו – ADHD"). אם כך, כושר ההבלגה נמוך מאוד,

ויש נטייה להיבלע בתוך ים הרגשות השליליים.וכל מי שהיה שם יודע, "תרגע!" היא מילת המפתח להתפרצות מחודשת.

עניין נוסף הוא ה-RSD – Rejection Sensitive Dysphoria רגישות יתר לדחייה. כל רמז לביקורת, דחייה,

שלא לדבר על התגרות מכוונת (אחים ואחיות כן, אתם:) נחווים אצלם כפגיעה קשה שכמעט בלתי אפשרי להכיל, או לקבל במינון הנכון.

יוצא שהם כואבים יותר. הרבה יותר.

בשבוע שעבר התמקדנו בדרכי ההתמודדות של תת הטיפוס הלא קשוב. שבאים לידי ביטוי בהפנמה של הקושי.

התוצאה היא שתת הטיפוס הנ"ל מטופל פחות. (הרחבה בפוסט "ישנוניים? קריאה להתעוררות").

 

היום נדון בתת הטיפוס המשולב (בעיות קשב+התנהגות) שם יצאו הקשיים החוצה בקול רעש גדול.

יש במציאות זו הרבה מן הסיכון, אך גם נקודת אור. תת הטיפוס המשולב מטופל יותר.

הקשיים שלו הם כאלה שבלתי אפשרי להתעלם מקיומם.

למרבה המזל רובם הגדול של ההתפוצצויות באות לידי ביטוי באופן מילולי, ולא פיזי – וחולפות באותה מהירות בה התפרצו.

מאחר והכאב חזק כל כך – או כמו שרבים מהם מגדירים "בלתי נסבל". הדרך שהם מוצאים כדי לשרוד, ולמנוע מהפגיעה לחזור,

היא הקטנת הערך והחשיבות של האדם ו/או הסמכות שפגעה בהם.

שוב ושוב יחזרו לומר כמה האדם (שחוו כפוגע) הוא טיפש, לא מבין, ילדותי, רע, ולא ראוי. הדרך הזו של הפיכת הגלגל

ע"י התנערות מאחריות, והקטנת הגורם שמנגד, מאפשרת להם "להתגבר" על הפגיעה באופן מדומה.

הסביבה תחווה התנהגות כזו כזלזול וחוסר אכפתיות. אולם הכרות עמוקה עם בעלי ההפרעה מלמדת ששפה פוגענית יותר,

עד להשפלה ממש –  היא עדות לרמת פגיעות גבוהה יותר, לדימוי עצמי מרוסק, ולקשיים הרבים שחווה בעל ההפרעה.

 

מה לעשות?

ראשית צריך לזכור: א. אדם כועס הוא לא אדם חושב. הניסיון להסביר כוונות באופן רציונאלי בשעת התפרצות נידון לכישלון.

הנטייה להיגרר לוויכוח – בלתי יעילה לשני הצדדים. המבוגר התורן לא ישיג את מטרתו האמיתית .

(אלא אם היא להטיח את דעתו בכעס). ובעל ההפרעה יחווה תחושה מדומה של "ניצחון", מה שעלול ללבות התפרצויות כאלה בעתיד.

כך שאם לא עברתם תהליך אימוני של מה כן לעשות, השלב הראשון הוא לא ללבות את ההתפרצות.

(אין המשמעות היא שחייבת להיות הענות לדרישותיו של המתפרץ…).

חזרה של סיטואציות "מתפוצצות" שכאלו. מחייבת פניה לאימון הורי לADHD. ילדים/ות ונערים/ות כאלה הם בסיכון גבוה להסלמה.

ב. הדרך להעביר ביקורת צריכה להיות זהירה. מצאו את הזמן בו גם אתם רגועים ומחושבים יותר – בקורת שנאמרת בשעת כעס

לעולם לא תתקבל כפי שהייתי רוצים. כמו שכבר נכתב בגמרא: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע,

כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות ס"ה:). שימו לב לטון הדיבור ולהבעת הפנים שלכם,

כשמדובר בADHD לנתונים האלו יש חשיבות גדולה אף יותר מלתוכן הדברים.

 

לסיכום, בנו קשר חיובי לאורך זמן –חייכו, היו סבלניים. והשפיעו באמירות חיוביות אמיתיות בכל הזדמנות. הם צמאים לזה.

 

טיפה מהמחקר:

לא מפתיע לגלות במחקרים לא רשמיים שב50% מהמקרים של "זעם בכבישים" ואלימות במשפחה – מעורב ADHD לא מטופל.

(מבוסס על דר' וויליאם דדסון)

כמו כן לא מפתיעה האמירה של דר' ראסל בארקלי :

"65% מהילדים שאובחנו עם ADHD ולא טופלו , יפתחו  oppositional defiant disorder – ODD

הפרעת מרדנות מתנגדת / הפרעת התנגדות , תוך שנתיים מאז שאובחנו בADHD.

על הפרעת ODD בהמשך.
קשב ואימון לוגו

נשמח לתגובות, שאלות והערות על כל הכתוב לעיל.

לתיאום מפגש אימון אישי, ואימון הורים לADHD הפרעות קשב ריכוז, והתנהגות.

ירושלים – אילת ווגבריט 052-765-7567

חיפה והצפון – אביגיל פורטנוי 050-415-5811

פרסמי תגובה