ניסית איתו כבר הכל. מקלות, גזרים, מה לא. אבל הילד? – ממשיך לצפצף. מה עושים?

22
נובמבר
2018
ע"י Tovi

בס"ד

 

את זוכרת את עצמך מול ההורים שלך.

אבא אמר מילה, והורדת את העיניים.

לענות לו או לאמא – הס מלהזכיר.

מה שאבא ואמא אמרו היה קדש קדשים. זה בכלל לא היה נושא לדיון.

אז מה קרה היום? למה הילדים מעיזים יותר ומתמרדים יותר?

למה הילד שלי מרגיש 'כמעט' כמו חבר שלי?

 

התשובה פשוטה עד כאב.

ההורים שלנו היו בטוחים הרבה יותר מאיתנו במקום שלהם בתור הורים !

בסמכות שלהם לדרוש מילדיהם מטלות בכל מיני תחומים. בית, לימודים, אידישקייט.

הם היו מודעים ונכונים לתפקיד שלהם, לחנך ולהוביל את משפחתם כפי ראות עיניהם וכפי ציווי הקב"ה.

 

והיום? – היום זה דור "משכיל"!

היום יש לנו הרבה ידע, הרבה ספרי חינוך, הרבה עיתונים עם מאמרים חינוכיים. כולם אומרים לנו איך לחנך, ומה אסור בשום אופן לומר,

מה יכול להועיל לילד ומה יעשה לו נזק חסר תקנה.

יש לנו גם הרבה יועצים. הרבה 'מבינים'. כולם כולם מלמדים אותנו איך להיות הורים.

מכאן הדרך קצרה לסמכות ההורים המעורערת שלנו, שמרוב ידע והשכלה אנחנו לא סומכות על האינטואיציה הפרטית שלנו

כאמהות, וכל הזמן מפחדות מהצל של עצמנו.

מה לומר ואיך לומר, שח"ו לא נגרום נזק לילד.

 

לכי תגדלי ילדים ככה. לכי תגדלי דור בצורה כזו.

 

אנחנו כל הזמן בודקות את עצמנו.

האם אני בסדר? האם אני אמא טובה?

האם אני עומדת בתנאים שהציבו לי ה'יועצים' וה'מבינים' כדי להיות אמא טובה?

האם מותר לי להגיד לו את מה שאני חושבת?

נו, ואם אנחנו כל כך לא בטוחות בעצמנו, פלא שהוא מזהה את הערעור הזה, ומצפצף עלינו?

 

אני תמיד אוהבת להזכיר לכולנו את מה שאמרו חז"ל: "שלשה שותפים באדם. הקב"ה, אביו ואמו".

את הילד הזה הקב"ה נתן לי בכבודו ובעצמו. ואם הוא בחר דוקא בי לגדל אותו, סימן שהוא סומך עלי לחלוטין שאעשה את התפקיד הזה בהצלחה.

עכשיו תגידו אתן.

אם הוא סומך עלי, שאני לא יסמוך על עצמי?!

נכון. יש לי גם חולשות וחסרונות (למי אין?), אבל הקב"ה בחר אותי עם הקריזות והחולשות שלי. אז כנראה רק אני

(ובעלי. שלשה שותפים. זוכרות?) יכולה להביא את הילד הזה לצמיחה מירבית ולהגשמתו בחיים.

שיהיה ברור לכולנו. הקב"ה לא מתבלבל. אני הכי מתאימה לו. נקודה.

 

אז קדימה….

לזקוף את הגב ולהבין שאני עכשיו בתפקיד.

אמא זה תפקיד, ושאף אחד לא יבלבל אותנו.

 

וכשמגיעה הסיטואציה שבה את צריכה לפעול, לחנך,

תעצרי שניה, ותעשי את שלשת הדברים שיחזקו אותך:

 

להאמין – בהקב"ה ובפקדון שהוא הביא לך. כשהקב"ה נתן לך ילד הוא הפך אותך לאמא.

יש לך מחוייבות לחנך אותו, וחלק מהמחויבות היא שתהיי בטוחה בסמכות ההורית שלך.

לאהוב – את לא סתם אמא, אלא אמא שאוהבת את הילד שלה, ורוצה בשבילו את הכי טוב שיכול להיות.

אחד הדברים הטובים ביותר לילדים אלו הגבולות שאמא היציבה והחזקה מעמידה לו. ילד בלי גבולות – רע לו!

לחנך – אחרי שהגב זקוף ואת בטוחה בעצמך, תאמרי לו בדיוק את מה שאני מוצאת לנכון ללא שום בלבול ונקיפות מצפון.

ילד שרואה מולו אמא אוהבת, ברורה ובטוחה בעצמה, טוב לו.

 

 

הרבה נחת

 

 

 

 

נחמי דיאמנט – יועצת חינוכית, מרצה ומנחת סדנאות הורים.

להזמנת הרצאות ורישום לסדנאות: 052-764-9200

תגובה אחת

  1. titi 26 בנובמבר 2018 0:37

    שלום נחמי, פוסט מהממם ונכון…
    את קשורה לחרב נחום דיאמנט

פרסמי תגובה